הפועל סל

הרומן שלי עם הפועל סל לא התחיל מוקדם כמו זה עם הרגל. אפילו עד לפני מספר שנים לא הייתי רואה בכלל כדורסל. לא הבנתי את המשחק הזה שעוצרים בו כל רגע ושורקים על כל דבר. הרגשתי שאין קצב למשחק הזה – אוי כמה שאני טעיתי.

תמיד הייתה לי פינה חמה בלב להפועל תל אביב בכדורסל. אמנם לא ראיתי משחקים אבל שמחתי כשהם הצליחו ושמחתי כשהם חזרו לליגת העל. הייתי מנסה לראות את המשחקים הגדולים והחשובים אבל שוב, כדורסל לא דיבר אליי.
כמה שאני מצטער על זה. כמה עצוב לי היום בראייה לאחור, שלא הייתי שם ללוות את הקבוצה המדהימה הזו בימי אוסישקין. מהרגעים שהוקמה מחדש ועד לרגעים שהיא חזרה למקומה הראוי בליגת העל.

אני לא זוכר מתי ולמה, אבל לפני כמה שנים – עוד בימי הליגה הלאומית, אותה קבוצה שהיא לב אחד גדול נכנסה לי ללב והתחלתי לעקוב אחריה. התחלתי לראות משחקים, לנסות להבין את החוקים של משחק הכדור המוזר הזה (שעד היום אני מנסה להבין חלק מהם).

אני זוכר את המשחק מול מ.כ. הבקעה, האחרון בסדרה שנצחון היה משאיר סיכוי לעלות לליגת העל. הפועל כמו הפועל ידעה לבעוט בדלי ולהפסיד את הסדרה אבל זה לא הפריע לי. הם שיחקו כל כך יפה, כל כך עם הלב שידעתי שזו הפועל שלי. ולא רק הם. הקהל הזה. האדומים האלו שבכל מקום לגלגו עליהם, הקניטו אותם ידעו להאשים אותם – הם היו הסיבה האמיתית שמקומה של הפועל הוא לא בליגה לאומית.
אני לא יודע אם זה נכון אבל אפילו שמעתי שהמנהלת הציעה להפועל לעלות באותה שנה אפילו שהפסידו בסדרה אבל היא לא הסכימה וקבעה שהחזרה שלה תהיה מהדלת הראשית.

עכשיו אני מנוי גאה של הפועל סל, משתדלת ללכת לכל המשחקים (בית לפחות) ואם לא מצליח אז צופה מן הכורסא. קורא בשקיקה כל מה שנכתב עליה ועוקב אחרי כתבי ספורט ברשתות החברתיות. אני אמנם מעולם לא הייתי, וכנראה לא אהיה, מאותם האוהדים השרופים שבאמת הולכים אחריה לכל מקום. מקריבים את החיים האישיים שלהם עבור הקבוצה והאמת אני קצת מקנא בהם. אבל אני אוהד בדרך שלי. אני נותן מה שאני יכול. והפועל? היא מקבלת אותי כמו שאני כי בסופו שלם יום אני חלק מאותו סיפור אדום – אפילו אם חלק קטן.

אני לא יכול לסיים בלי להתייחס לעונת 24/25 המדהימה. אבל עונה שהפועל עברה הרבה תהפוכות. אני הולך לי ליד אליהו ועצוב לי שהאולטראס לא שם. במשחק מול ירושלים השקט (היחסי) היה רועם. אבל מצד שני אני מאלו שלא מבינים את ההתעקשות שלהם וההליכה ראש בראש מול הבעלים. אז מה אם משחקים ביד אליהו? מכבי רגל לא משחקת באצטדיון הפועל על שם האחים בלומפילד?

אני לא יודע מה יהיה ואם באמת הדרייב אין ישופץ או ייבנה משהו אחר או שאפילו נשאר ביד אליהו. כרגע אנחנו שם ואנחנו צריכים לתת הכל לקבוצה. תכלס, אם יחזרו משחקי היורוליג לארץ הייתם רוצים לארח באצטדיון שמכיל 3000 אנשים? בשם מה? הרומנטיקה? ההתרפקות על העבר? הלוואי והמצב היה אחרת אבל הוא לא ובזכות עופר ינאי אני, כמו הרבה אחרים, זכינו פעם ראשונה לרכוש מנוי למשחקי הכדורסל ואפילו בתקווה נרכוש עבור ילדינו בהמשך.
אז אני קורא פה לכל הצבא האדום – שובו אלינו לעודד ועזרו לנו להצעיד את הפועל לעוד ועוד תארים.