מהדרבי ללב: חוויה של אוהד אדום

90 דקות של טירוף באצטדיון בלומפילד

אתמול בלילה בלומפילד – הרגשתי שוב למה אני אוהב את הפועל.
לא בגלל הניצחון (טוב, אולי קצת 😉), אלא בגלל התחושה ביציע.
השירה, התשוקה, התחבקות עם אנשים שלא פגשתי מעולם – זה הבית האמיתי.
כשהשער של אוזבולט נכנס בדקה ה־68 – כל היציע התפוצץ.
לא שמעתי את עצמי צורח. רק הרגשתי.
זו הייתה התפרצות של שמחה, הקלה, תקווה.
כולם הרגישו את זה. גם השחקנים.
בדקות האחרונות עמדתי – לא הצלחתי לשבת.
הלב דפק כמו תוף של ארגון.
וכשנשמעה השריקה האחרונה – הדמעות כמעט יצאו. לא של עצב, של שייכות.
הפועל בשבילי זה הרבה יותר מקבוצה.
זה הקול שלי, הזהות שלי, היציאה מהשגרה.
וזה בדיוק מה שהדרבי הזה היה – תזכורת למה אנחנו באים, צועקים, אוהבים.

גם אתם הייתם בדרבי?
כתבו לי בתגובות או שלחו חוויה משלכם כאן באתר.
כי כל אוהד הוא סיפור, וכל סיפור שווה להישמע.
אחרייך הפועל ❤️